משפחה חדשה – זכויות להט"ב במשפחה

תרומת ביצית בין בנות זוג

 

משפחות לסביות רבות, מבקשות ליצור משפחה ביולוגית משותפת, כלומר הולדת ילד לו יהיה קשר גנטי לשתי בנות הזוג. בעבר, בטרם חקיקת חוק תרומת ביצית התש"ע – 2010, נהגו בנות זוג לקבל אישור מיוחד ממשרד הבריאות הקובע כי בת הזוג אשר מצבה הרפואי מאפשר לה לקבל תרומת ביצית, תוכל לקבל תרומת ביצית מבת זוגה, במידה וזו האחרונה עברה בעצמה טיפולי פוריות. בנות הזוג נדרשו לחתום על הסכמה לפיה הילוד יהיה בנה של בת הזוג הנתרמת בלבד, וככל שבת הזוג התורמת תבקש להרשם כאמא, יידרש הליך אימוץ.

בתמ"ש 60320-07 נידון מקרה דומה, בו נולד ילד כתוצאה מפרוצדורה זו, וביהמ"ש החליט בסופו של דבר, שלא לדרוש אימוץ אלא לאפשר מתן צו הורות פסיקתי.

מאז חוקק חוק תרומת ביצית התש"ע 2010, אשר אפשר גם לנשים אשר אינן עוברות טיפולי פוריות לתרום ביצית. החוק התנה את תרומת הביצית לנתרמת מסויימת באישור מיוחד של ועדת חריגים. החוק קבע מפורשות כי היילוד יהיה ילדה של הנתרמת ולא של התורמת דבר אשר אינו מייתר את הליך ביסוס ההורות באמצעים משפטיים של תורמת הביצית גם אם היא בת זוג של הנתרמת – מי שנושאת את ההריון.

אימוץ במשפחה חד מינית וצווי הורות פסיקתיים

 

בעבר הלא רחוק, בן זוג חד מיני, היה נדרש לאמץ את ילדו הביולוגי של זוגו, אף אם הוא תפקד כהורה מיום הולדת הילד. סטטוס זה נקבע בפסק דין משנת 2005 בעניינה של ד"ר ירוס חקק ובת זוגה, אשר ביקשו לאמץ האחת את ילדיה של השנייה.

 

בנות הזוג חיו יחד בתא משפחתי לכל דבר ועניין משך למעלה מעשור. הן צרפו את שם משפחתה של כל אחת מהן לשמן, ואף הביאו ילדים לעולם מתרומת זרע. לאחת מהן נולדו שני בנים ולשנייה בן אחד. לאחר הולדת הבן חתמו על הסכם לחיים משותפים בו נטלו אחריות משפחתית מלאה, כל אחת גם על ילדיה של בת הזוג השנייה. הן אף ערכו צוואה בה ציוו את רכושן לשלוש הילדים בחלקים שווים. באופן טבעי, ביקשו בנות הזוג, כי גם מעמדן החוקי יהא כשל אמהות כלפי ילדיה של בת הזוג השנייה.

לאחר שלושה גלגולים של התדיינות משפטית, פסק בית המשפט העליון בהרכב של תשעה שופטים, כי טובתם של הקטינים היא לאפשר לכל אחת מהנשים הללו לאמץ את ילדי בת זוגה.

הליך אימוץ במשפחות חד מיניות הפך נוהל קבוע. בני הזוג היו מגישים בקשה משותפת לאימוץ שבעקבותיו דרש ביהמ"ש הגשת תסקיר על ידי פקיד סעד. רק עם הגשת התסקיר ועמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה היה ניתן צו אימוץ.

 

נוהל זה התחדש לאחרונה וכיום אין עוד צורך בהליך האימוץ ובמקומו ננקטים הליכים אחרים למשל צו הורות פסיקתי.

 

צו הורות פסיקתי

לאחרונה ניתנו מס' פסקי דין אשר שינו את המצב הקיים בו נדרשו בני זוג לאמץ את ילדיהם הביולוגים של בני זוגם.

צו הורות פסיקתי להורה לא ביולוגי – זוג אבות הומוסקסואלים: בפסק דין בעניינו של דורון ממט (בג"צ 6569/11 וכן 566/11), נידונו שני מקרים שונים בהם נקטו בני זוג הומוסקסואלים בהליך של פונדקאות בחו"ל. בכל אחד מהמקרים נולדו ילדים אשר היו קשורים גנטית רק לאחד מבני הזוג. במסגרת העתירה לבג"ץ ביקשו בני הזוג, כי גם בן הזוג הלא ביולוגי ירשם כאבי הקטינה.

באחד המקרים, הוא הרלוונטי, הורה בג"צ כי גם האב הלא ביולוגי ירשם במרשם האוכלוסין כאבי הקטינה שנולדה על יסוד תעודת הלידה ופסק הדין הזר שצורפו לעתירה (צו הורות פסיקתי).

יובהר, במצב החוקי בישראל כיום, זוג הומוסקסואלים המבקשים להביא ילד משותף אינם יכולים להשתמש בשירותי פונדקאות בישראל אלא רק בחו"ל. קיימת הצעת חוק אשר טרם נידונה אשר בבסיסה, שינוי והרחבת מעגל הזכאים השתמש בשירותי פונדקאות בישראל.

צו הורות פסיקתי להורה לא ביולוגי – זוג אימהות לסביות: 
בפסקי דין שונים, ניתנים צווי הורות פסיקתיים גם לאמא לא ביולוגית במסגרת הורות חד מינית לסבית. כך למשל, בתמ"ש 245-01-14

נפסק כי במקרים בהם לזוג לסביות נולד ילד הקשור גנטית לאחת מהן בלבד, יכול וינתן צו הורות פסיקתי (להבדיל מאימוץ כאמור) לבת הזוג. זאת, בהינתן שמתקיימים רצון וכוונה אמיתית ליחס הורות והסכמה של ההורה הלא ביולוגי לקבל על עצמה חובות הוריות וכי בפועל מתקיימים יחסי הורות. כאמור, אין המדובר במצב בו ההורה הלא ביולוגי הצטרף למשפחה בשלב מאוחר, אלא זוג אשר יזם את ההורות יחד והתנהג מיום הולדת הקטין כשני הורים לכל דבר ועניין.