משמורת ילדים

 

כשבני זוג הורים לילדים נפרדים, יש להסדיר את אופן חלוקת זמנם של הילדים ביניהם. חלוקת הזמנים נקבעת על ידי הצדדים בהסכמה או על ידי בית המשפט. ההנחה הבסיסית המנחה את בתי המשפט ואשר אמורה להנחות הורים פרודים היא, כי טובתו של קטין לשהות עם שני הוריו זמן משמעותי ואיכותי אשר מאפשר ביסוס קשר הורה-ילד תקין.

מהי אפוטרופסות?

 

החוק המסדיר ומסביר את חובותיהם וזכויותיהם של הורים כלפי ילדיהם הינו חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962.

ע"פ החוק, שני ההורים הם האפוטרופסים של ילדיהם, בין אם הם חיים יחד ובין אם נפרדו. מכאן, שפרידת ההורים, אינו גורעת מזכויותיו וחובותיו של אף אחד מההורים כלפי ילדו.

כל החלטה חשובה הנוגעת לחייו של ילד ואינה מוגדרת כהתנהלות רגילה ויומיומית, דורשת הסכמה של שני ההורים. כך למשל, הורה אינו יכול להחליט, בניגוד לדעת ההורה השני, בעניין מקום מגורים של ילד משותף, מוסד לימודי, נסיעה לחו"ל, חוג מסויים, טיפול רפואי, ברית מילה או אף עניינים פשוטים כמו חירור האוזניים כדי לענוד עגילים….

ככל שההורים אינם מגיעים להסכמות בעניינים הנוגעים לילדיהם, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית המשפט והוא יכריע בדבר.

מכאן, שהחוק מכיר בכך שהסכם בין הורים בנוגע לילדיהם (לרבות משמורת והסדרי ראייה/חלוקת זמני שהייה) הוא דרך המלך הנכונה והראויה. רק במקרים חריגים בהם ההורים אינם מצליחים להחליט במשותף, יתערב בית המשפט ולמעשה יכריע במקומם.

מהי משמורת ילדים?

 

המונח "משמורת" מתייחס לזכות "להחזיק" בקטין, במובן של ביתו המרכזי של הקטין. בדרך כלל, אם בית המשפט פוסק כי משמורתו של ילד היה בידי אחד מהוריו, ההורה השני מקיים עם הילד "הסדרי ראייה".

המונח "משמורת" אינו מוזכר בחוק הכשרות, אולם הינו שגור ומקובל בציבור ואף נתפס, בטעות, כמקנה זכויות יתר להורה המשמורן. עם זאת כאמור, להורה משמורן אין כל זכות (או חובה מוגברת) בנוגע לילדו.

בשנת 2005 מונתה ועדה ציבורית לבחינת ההיבטים המשפטים של האחריות ההורית בגירושין, היא ועדת שניט. ועדת שניט מסרה המלצותיה הסופיות בשנת 2011. המלצות אלו הביאו לידי הגשת מספר הצעות חוק.

הצעות החוק, באופן כללי, מבקשות לשנות את השיח הנהוג בדיני משפחה המבוסס על חוק הכשרות בדבר משמורת ילדים והסדרי ראייתם עם ההורה הלא משמורן ולקבוע שיח אחר המבוסס על אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני השהייה של הקטינים.

הצעות החוק אף מציעות לשנות את חזקת הגיל הרך, הקבועה בחוק הכשרות המשפטית לפיה ילד אשר טרם מלאו לו 6 יהיה במשמורתה של אמו. ע"פ ההצעה, כל מקרה יבחן לגופו והחלטה בדבר מקום המגורים של הקטין וזמני השהייה שלו עם מי מהוריו, תינתן בהתאם לטובתו המוכחת של הקטין.

יוזכר, בית המשפט יתערב בשאלת משמורתו של קטין ויבחן אותה בהתאם לחוק, רק בהעדר הסכמה בין ההורים.

מהי משמורת משותפת?

 

המלצות ועדת שניט טרם הבשילו לכדי חקיקה. עם זאת, בתי המשפט נוטים כיום, יותר מבעבר, לפסוק "משמורת משותפת", שהיא למעשה פועל יוצא של תפיסת ה"אחריות ההורית המשותפת". פסיקות אלו מבוססות על מסקנות מחקרים לפיהן לשני ההורים חשיבות מכרעת בהתפתחות ילדיהם וכי יש לשאוף ולאפשר לקטין זמן איכותי עם שני הוריו. המחקרים אף קובעים כי מתן עדיפות להורה אחד על פני האחר על ידי קביעת היותו משמורן מעניקה לאותו הורה יתרונות ביכולת ההשפעה על הילדים, ביחס שלהם כלפי ההורה האחר, לעיתים עד כדי יצירת ניכור בין הילדים להורה האחר.

במהלך השנים התפתחו תנאים לפיהן בחנו בתי המשפט את התאמתן של משפחות בגירושין להסדר של משמורת המשותפת. בין היתר, נמדדה מסוגלותם ההורית של שני ההורים, רמת שיתוף פעולה של ההורים, ההערכה הדדית ביניהם, תפיסת הילדים את שני הבתים כמרכזיים, מרחק גאוגרפי בין שני הבתים ועוד.

תנאים אלו אכן נשקלים על ידי ביהמ"ש, אולם בסופו של דבר, כל מקרה נבחן לגופו. כך למשל, התנאי הנוגע לשיתוף פעולה בין ההורים ותקשורת חיובית, אינו תנאי שבלעדיו אין לצורך פסיקת משמורת משותפת. פסקי דין רבים מסתפקים אף ב"תקשורת פונקציונלית" המאפשרת ניהול חיי הקטינים באופן תקין.

אמנם פסיקת "משמורת משותפת" היא בעיקרה הצהרתית, שהרי ע"פ חוק הכשרות המשפטית, אפוטרופסות שני ההורים הינה משותפת, עם זאת, לפסיקת "משמורת משותפת" משמעות מרכזית נוספת. במרבית המקרים, משמעות פסיקת "משמורת משותפת" היא חלוקה זמנם של הקטינים באופן שוויוני או כמעט שוויוני בין הוריהם.

יתרה מזאת, לפסיקת משמורת משותפת, אשר משמעותה זמני שהות שווים או דומים של הילדים אצל כל אחד מהוריו, אף השפעה על סכום המזונות המשולם בגין הקטינים. בתי המשפט לענייני משפחה נוטים לפסוק בהתאם להלכות חדשות של בתי המשפט המחוזיים, אשר קובעים הפחתה ניכרת בסכום המזונות במקרים מסוג זה. זאת, מתוך הנחה כי אין כל הצדקה לתשלום מזונות בגין מלוא צרכי הקטינים לידי האם, בעוד שהאב נושא במזונותיהם בזמן שהם בחזקתו.